המאבק המשפטי סביב שווקי חיזוי בספורט הופך במהירות לאחד מקרבות הרגולציה המשמעותיים ביותר בארצות הברית בתחומי ההימורים והקריפטו.
המאבק של טנסי מול Kalshi מדגיש נקודת מפנה פוטנציאלית משמעותית עבור שווקי חיזוי
נכתב ע"י
שתף
נקודות עיקריות
- טנסי כיוונה לקלשי, פולימרקט ו-Crypto.com באמצעות מכתבי התראה להפסקה (cease-and-desist) ב-9 בינואר.
- קלשי טוענת כי פיקוח ה-CFTC עשוי להגן על חוזי ספורט מפני כללי הימורים של 50 המדינות.
- בתי המשפט עשויים להכריע האם הפלטפורמות כפופות למשטר פדרלי אחד או לעשרות מערכות רישוי מדינתיות.
שווקי חיזוי: “הימורים” או “חוזי אירוע”?
בלב הדיון הרגולטורי עומדת שאלה פשוטה לכאורה: כאשר מישהו שם כסף על השאלה האם טנסי טייטנס ינצחו במשחק פוטבול, האם משנה אם הפלטפורמה מכנה את העסקה “הימור” או “חוזה אירוע”?
טנסי אומרת שלא.
המדינה’s מועצת ההימורים בספורט פעלה נגד קלשי, פולימרקט ו-Crypto.com בינואר, והורתה לפלטפורמות להפסיק להציע שווקי חיזוי הקשורים לספורט לתושבי טנסי. הרגולטורים טענו כי החוזים מהווים הימורי ספורט ולכן לא ניתן להציעם בלי לעמוד בדרישות הרישוי, המיסוי, הגיל והגנת הצרכן של טנסי.
מפעילי שווקי החיזוי רואים זאת באופן שונה מאוד. טענתם היא שחוזי אירוע הם מכשירים פיננסיים המוסדרים ברמה הפדרלית ומפוקחים על ידי הוועדה למסחר בחוזים עתידיים על סחורות (Commodity Futures Trading Commission), או CFTC. אם פרשנות זו תתקבל, למדינות עשויה להיות סמכות מועטה להסדיר אותם כמוצרי הימורים בכלל.
ההבחנה עשויה להישמע טכנית, אך מיליארדי דולרים והצורה העתידית של תעשיית הימורי הספורט בארה״ב עשויים להיות תלויים בה.
הסערה חשפה גם מציאות הולכת ומביכה: ככל ששווקי החיזוי מתרחבים באגרסיביות אל עולם הספורט, רבים מהמוצרים שלהם הופכים לכמעט בלתי ניתנים להבחנה עבור משתמשים רגילים ממה שהם כבר יכולים למצוא ב-DraftKings, FanDuel או BetMGM.
השאלה שעומדת כעת בפני בתי המשפט היא האם העובדה שהם בנויים כמו בורסה מספיקה כדי להפוך אותם לשונים מבחינה משפטית.
ב-9 בינואר, מועצת ההימורים בספורט של טנסי שלחה מכתבי התראה להפסקה (cease-and-desist) שמכוונים לחוזי אירוע ספורטיביים המוצעים על ידי קלשי, פולימרקט ו-Crypto.com.
המדינה דרשה שהפלטפורמות יפסיקו להציע את המוצרים ללקוחות בטנסי, יבטלו חוזים פתוחים ויחזירו כספי לקוחות.
עמדתה של טנסי ברורה. לפי חוק משחקי הספורט שלה, חברות שמקבלות הימורים על אירועי ספורט חייבות להיות בעלות רישיון מהמדינה ולעמוד במסגרת רגולטורית הכוללת הגנות צרכניות, דרישות גיל מינימלי, צעדי הימורים אחראיים ומסים.
קלשי אינה עושה דבר מזה כבית הימורים בספורט בטנסי, משום שהיא מתעקשת שאינה בית הימורים.
במקום זאת, קלשי מפעילה שוק חוזים שהוגדר פדרלית. משתמשים קונים ומוכרים חוזים שהסדרתם תלויה בשאלה האם אירוע מתרחש. חוזה ששואל האם קבוצת NFL תנצח במשחק מסוים עשוי להיסחר ב-65 סנט, מה שמייצג בערך הסתברות של 65% כפי שמשתקפת מהשוק. אם האירוע מתרחש, חוזה מנצח נסגר על 1 דולר. אם לא, הוא נסגר על אפס.
החוויה הכלכלית עבור הלקוח יכולה להיראות באופן מדהים דומה להימורים.
אבל מבנה השוק שונה.
בית הימורים מסורתי לוקח את הצד הנגדי להימור של הלקוח וקובע מחירים שנועדו לנהל את החשיפה שלו עצמו. בקלשי, משתמשים בדרך כלל סוחרים מול משתתפים אחרים בשוק. הבורסה מאפשרת את העסקה, והמחירים נוצרים מקונים ומוכרים ולא מסוכן הימורים שקובע את היחסים.
ההבדל הזה נמצא בלב ההגנה המשפטית של קלשי.
ייתכן שזה גם ההבדל שיקבע בסופו של דבר האם אמריקה תפתח משטר לאומי אחד לשווקי חיזוי או עשרות משטרי הימורים מדינתיים, מדינה אחר מדינה.
מאמר זה תורגם מאנגלית באמצעות בינה מלאכותית. הגרסה המקורית באנגלית היא המקור הקובע; תרגומים אוטומטיים עשויים להכיל אי-דיוקים, במיוחד במונחים משפטיים ורגולטוריים.
