לווים ראויים למלווים שמבינים את ביטקוין

מאמר הדעה הבא נכתב על ידי מאט לואונגו, המייסד והמנכ”ל של Thesis*, סטודיו הוונצ’ר מאחורי Mezo, tBTC ו-Lolli. מפתח בהכשרתו, הוא בונה בביטקוין מאז 2014 והיה שותף להקמת Fold, שכיום נסחרת בנאסד”ק. תחת הנהגתו, Thesis* גייסה הון מ-a16z, Polychain, ParaFi ו-Pantera. Mezo, המוקד הנוכחי שלו, צמחה מתוך ניסיונו האישי לקבל משכנתא מגובה ביטקוין וההבנה שלביטקוין עדיין חסר שוק אשראי מתפקד. הוא כותב ומדבר על פיננסים במשמורת עצמית, הלוואות ילידיות-ביטקוין, ומה בא אחרי CeFi.

מה שבאמת קורה בשטח הוא מבולגן הרבה יותר ואנושי בהרבה. מאז שה-SEC אישרה מוצרים נסחרים בבורסה על ביטקוין ספוט, ה-FASB עבר לחשבונאות לפי שווי הוגן עבור נכסי קריפטו, ו-Cantor Fitzgerald השיקה עסק למימון ביטקוין, השוק הפך לטוב בהרבה בלאפשר לחברות להחזיק ביטקוין. הוא עדיין לא למד כיצד להלוות כנגדו היטב.

כל שם גדול וציבורי שמכריז על מוצר ביטקוין חדש הוא עוד דומינו שנופל למקומו. אבל מאחורי הודעת העיתונות הזו היו שנים של היערכות שקטה ולא מתוגמלת.

מישהו בפנים כבר מבין את זה. הם מחזיקים ביטקוין כבר שנים. הם עשו את העבודה. הם מבינים מה זה אומר. הם נושאים את האמונה הזו אל תוך החברה. הם מביאים אותה לשיחות, למחזורי תכנון, לתרגילי סיכון ולדיונים על ניהול אוצר.

חשוב יותר, ביטקוינרים נמצאים בכל מקום.

הם בביטוח. בוונצ’ר. בלוגיסטיקה. בתשלומים. בתפקידי תפעול בתוך עסקים שלעולם לא יתארו את עצמם כ”ילידיים-קריפטו”.

ברגע שמתחילים לראות בביטקוינרים רשת מבוזרת בתוך מוסדות קיימים, ההזדמנות מתחילה להיראות אחרת.

להתחיל מחדש

בעשור האחרון, בנייה בביטקוין התמקדה בדלת הכניסה.

איך מכניסים אנשים פנימה?

איך עוזרים להם לקנות?

איך עוזרים להם לחסוך?

איך הופכים משמורת עצמית לפחות מרתיעה?

כל זה היה חשוב. הרבה ממנו עדיין חשוב. אבל יש כעת אתגר נוסף שהשוק לא השקיע מספיק זמן בבנייה עבורו.

מה קורה אחרי שביטקוין כבר נמצא במאזן?

מה קורה כשהשכנוע כבר אינו המחסום, אלא יעילות ההון היא?

מספר הולך וגדל של חברות כבר קרובות לזה יותר ממה שהן מבינות. יש להן את הנכס. יש להן מישהו בתוך החברה שמבין למה זה חשוב. מה שעדיין חסר להן הוא מערכת פיננסית שיודעת לחתום להן אשראי.

זה השינוי שהשוק עדיין ממעיט בערכו. ביטקוין מתבגר מנכס שאנשים קונים אל בטוחה שעסקים אמורים להיות מסוגלים לממן כנגדה.

השוק הפך לטוב מאוד בהצעת חשיפה לביטקוין. הוא עשה הרבה פחות כדי לתמוך בחברות שכבר מחזיקות בו.

כאשר אותן חברות יוצאות לחפש אשראי, הן נכנסות לשוק שבו הלוואות מגובות ביטקוין עדיין נדירות באופן חריג. וכאשר זה זמין, הריביות לעיתים קרובות עונשיות (>9%). ביטקוין עשוי להיות אחת מצורות הבטוחה הנזילות והנקיות ביותר בעולם, אבל ברגע שעסק מנסה ללוות כנגדו, השוק עדיין מתייחס להחלטה הזו כאקזוטית.

ללווים מגיעים מלווים שמבינים אותם. והבנה מתחילה בהכרה במה שהחברות הללו באמת מנסות לעשות. עבור מעמד הולך וגדל של עסקים, ביטקוין הוא יותר מגידור. הוא הופך לחלק מאסטרטגיית הון עמידה יותר, כזו שתלויה פחות בבנקים, במחזורי ריבית ובבחירות מדיניות שאין ביכולתה לשלוט בהן.

המערכת שכנגדה הם לווים לא נבנתה עבורם

היעדר היכולת הזו לחיתום אשראי הותיר עסקים לחוצים תחת הסדרי חוב שאינם משקפים את איכות הבטוחה שלהם או את חוזק המעמד ארוך-הטווח שלהם. הריביות גבוהות מדי. התנאים קשיחים מדי. והשוק לעיתים קרובות מתגמל קרבה למרכז המערכת המוניטרית יותר משהוא מתגמל משמעת או חוסן.

זהו אפקט קנטילון בפועל.

ככל שאתה יושב קרוב יותר למקור של כסף חדש, ההון שלך זול יותר. ככל שאתה רחוק יותר, אתה משלם יותר. זהו מס קרבה, ורוב החברות, במיוחד אלה שמנסות לבנות בסבלנות ולהחזיק נכסים קשיחים, נמצאות בצד הלא נכון שלו.

התוצאה היא שלווים מותאמים למלווים שלא באמת מבינים אותם או את הבטוחה שלהם.

ביטקוין פותח את הדלת להסדר אחר.

אם ביטקוין הוא הנכס שמחוץ למערכת הזו, אז הלוואה כנגדו לא אמורה לדרוש את אותה קרבה פוליטית או מוסדית שהמערכת הישנה דורשת. דולרים מגובי ביטקוין לא צריכים לרשת כל עיוות של שווקי האשראי הפיאטיים. הלוואה כנגד בטוחה קשיחה במערכת ניטרלית, בתנאים שמכבדים את איכות אותה בטוחה, אמורה להיות נורמלית.

לפגוש את השוק במקום שבו הוא נמצא

בקריירה שלי עד כה, התמקדתי בהפיכת ביטקוין לשימושי יותר. פעם אחר פעם, נאלצתי להזכיר לעצמי שביטקוינרים אינם מוגבלים ל”סופר-מקודדים מסתוריים” או למקסימליסטים של משמורת עצמית.

הביטקוינרים של היום נמצאים בכל שכבות המערכת. חלקם חיים בשורת הפקודה. אחרים חיים בגיליונות אלקטרוניים, במאזנים ובטרמינלים של בלומברג. הם בונים, מפעילים, בצוותי אוצר ובתפקידי קבלת החלטות. זה חשוב, לא משום שאמונה אישית לבדה משנה שווקים, אלא משום שהיא משנה מה חברות מוכנות להחזיק, להגן עליו ולבנות סביבו.

ההזדמנות עכשיו היא לפגוש את השוק במקום שבו הוא נמצא.

עבור חלק, זה עדיין אומר ריבונות ומשמורת עצמית. עבור אחרים, זה אומר משהו בסיסי ודחוף יותר: שווקי אשראי שיכולים להתייחס לביטקוין כבטוחה רצינית, משמורת שמוסדות יכולים לתת בה אמון, ומבני הלוואה שמשקפים את חוזק הנכס במקום לברירת מחדל של הנחות מורשת. השוק נע בכיוון הזה, ממשמורת כשירה ועד מימון ביטקוין ייעודי, אבל זה עדיין מוקדם.

זהו השכבה החסרה בהתבגרות הפיננסית של ביטקוין.

לא כל בטוחה נוצרה שווה, והעשור הבא יבהיר שלא כל אשראי שווה. ככל שהבטוחה משתנה, כך משתנה גם השוק שנבנה מעליה. החברות שיבינו את השינוי הזה ראשונות יהיו בעלות יתרון על אלה שעדיין מתייחסות לביטקוין כהימור צדדי ולא כנכס מאזני.

הפרק הבא של ביטקוין יוגדר על ידי מי שיכול ללוות כנגדו, לבנות מעליו, ולחתום עליו אשראי מתוך שכנוע.

המוסדות שיבינו זאת לא רק יציעו חשיפה לביטקוין. הם יסייעו להגדיר את שוק האשראי שיבוא אחר כך.