מס הקריפטו של אילינוי עומד בפני ניסיון משפטי חדש לפני שהוא מגיע לתושבים

קבוצות קריפטו ממהרות לעצור את המס לפני שמשתמשי אילינוי ישלמו

משתמשי קריפטו באילינוי עשויים בקרוב להיות חייבים במס על העברה או אחסון של נכסים דיגיטליים, גם כאשר לא מתבצעת מכירה ולא מופק רווח. מועצת הקריפטו לחדשנות (Crypto Council for Innovation) ועמותת הבלוקצ’יין (Blockchain Association) הגישו בקשה לצו מניעה זמני ב-8 בספטמבר, בבקשה מבית המשפט המחוזי של מחוז סנגמון לחסום את המס לפני כניסתו לתוקף ב-1 בינואר 2027.

מועצת הקריפטו לחדשנות פועלת לקידום מדיניות לנכסים דיגיטליים, בעוד עמותת הבלוקצ’יין מייצגת יותר מ-100 חברות בתעשייה. בקשתן מקדמת תביעה מ-21 באוגוסט הטוענת כי המס מפלה מסחר אלקטרוני, מכביד על עסקאות בין-מדינתיות, שולל הליך הוגן ומפר דרישות חוקתיות של אילינוי המסדירות מיסוי וחקיקה.

הארגונים טוענים כי כללים לא ברורים עלולים לגרום לכך שרצף יחיד של החלפה, העברה ואחסון יפעיל את ההיטל בשיעור 0.2% עד שלוש פעמים. הם גם טוענים שחברות כבר ניצבות בפני עלויות ציות של מיליוני דולרים ועשויות לאבד לקוחות לפני שבית המשפט יכריע בתיק. מנכ”ל מועצת הקריפטו לחדשנות, ג’י הון קים, הצהיר:

“פסיקה שמגיעה לאחר שהמס נכנס לתוקף אינה מבטלת את הנזקים הללו.”

המס באילינוי מגיע עד להעברות ולאחסון

חוק Digital Asset Tax Act, הכלול בחוק הציבורי 104-0468, מטיל מס בשיעור 0.2% על הערך המשויך לפעילות נכסים דיגיטליים מכוסה המתקבלת על ידי לקוח באילינוי. החוק מקיף מקרים בודדים של החלפה, העברה או אחסון של נכסים דיגיטליים באמצעות מתווך ודורש שהחיוב יופיע בנפרד ממחיר הרכישה.

מושל אילינוי, ג’יי בי פריצקר, חתם על חקיקת התקציב ב-16 ביוני, בעוד שהמס ודרישות הרישום שלו ייכנסו לתוקף ב-1 בינואר 2027. המדינה מצפה שהההיטל בשיעור 0.2% יניב כ-60 מיליון דולר מדי שנה.

מתווכים מחוץ למדינה נכנסים בדרך כלל למסגרת הגבייה לאחר שהרוויחו לפחות 100,000 דולר בהכנסות ברוטו מפעילות נכסים דיגיטליים באילינוי במהלך 12 החודשים הקודמים. ניתוח של משרד עורכי הדין הבינלאומי DLA Piper מצא שמתווכים חייבים להירשם לפני ביצוע פעילות מכוסה, בעוד שהפרות מסוימות של שמירת רשומות, רישום והגשה נושאות עונשים של פשע חמור מסוג Class 3.

עבור אדם פרטי, פשע חמור מסוג Class 3 באילינוי נושא בדרך כלל עונש מאסר של שנתיים עד חמש שנים, אם כי ייתכנו מאסר על תנאי או עונש מורשה אחר. ההוראות הפליליות בחוק כוללות אי-רישום, הגשת דו”ח כוזב במרמה, אי-הגשת דו”ח ואי-שמירה על רשומות נדרשות.

ההיטל שונה ממסים קונבנציונליים המוחלים על רווחים או הכנסה בכך שהוא משתמש בערך הנכס הדיגיטלי הבסיסי כבסיס המוצהר שלו. פעילות במטבעות קריפטוגרפיים יכולה כבר לייצר חובות מס רווחי הון ומס הכנסה, בהתאם לעסקה, אך המדד של אילינוי חל בנפרד על החלפות נכסים מכוסות, תנועות ואחסון.

התובעים מצביעים על שאלות ציות שטרם הוכרעו

העמותות טוענות כי החוק מותיר חברות ללא יכולת לקבוע באיזו תדירות החלפה או הסדר אחסון מתמשך הופכים לחייבים במס. הבקשה גם מעלה שאלות כיצד מתווכים צריכים לקבוע את ערכו של נכס וכיצד ליישב אינדיקציות סותרות לגבי האם לקוח נמצא באילינוי.

הבקשה ממחישה את הפער האפשרי בין המס לבין דמי השירות הבסיסיים באמצעות דוגמה הכוללת מיליון דולר בנכסים דיגיטליים. מתווך עשוי לגבות בין דולר אחד ל-10 דולרים עבור השירות בעוד שאילינוי גובה 2,000 דולר במס, לפי ההגשה.

התיק הנוכחי אינו האתגר הראשון למדד. לשכת הדיגיטל (The Digital Chamber) תבעה את אילינוי ב-21 ביולי, בטענה דומה להפרות של סעיף המסחר (Commerce Clause), הגנות הליך הוגן, חוקת אילינוי וחוק חופש המס על האינטרנט הפדרלי (Internet Tax Freedom Act).

מנכ”לית עמותת הבלוקצ’יין, סאמר מרסינגר, השוותה כ-60 מיליון דולר בהכנסות מס צפויות ליותר מ-224 מיליארד דולר בהקצבות מדינה, ואמרה:

“אילינוי חוקקה מס ראשון מסוגו במדינה שמייחד בצורה לא הוגנת את המסחר הדיגיטלי, מפצל שוק לאומי, וחושף חברות ותושבי אילינוי מן השורה לעונשים חמורים – כולל אחריות פלילית מסוג פשע חמור לחברות – בשל ניחוש שגוי לגבי חוק בלתי-מוגדר.”

כעת על בית המשפט להחליט האם לחסום את האכיפה בזמן שהאתגר החוקתי הרחב יותר נמשך.