למה קריפטו אינו חסר תועלת: נקודת מבט של אדם מהעולם השלישי

לא חסר טעם: לקריפטו יש כוח מאפשר — אבל אתה חייב להזדקק לו

מאמר אחרון מאת ראיין קאמינגס, כלכלן צוות במועצת היועצים הכלכליים של הנשיא לשעבר ג׳ו ביידן, וג׳ארד ברנסטין, שכיהן כיו״ר אותה מועצה, חיזק שוב את התפיסה הישנה והמצומקת שקריפטו הוא פתרון שמחפש בעיה, והכריז עליו כ״חסר טעם״.

אף שאינה מקורית לחלוטין, שכן כלכלנים מסוימים כבר הפנו אצבע מאשימה לתעשייה מתוך אותן הנחות, הרעיון החדש הוא לקשור את תחייתו האחרונה של הקריפטו לתמיכת ממשל טראמפ, ואת חולשותיו לעלייתה של טכנולוגיה מהפכנית לכאורה אחרת — בינה מלאכותית (AI) — ולפעולותיהם של אנשים כמו סם בנקמן-פריד, שהתרסקו עם הסטארטאפים הקריפטוגרפיים שלהם עד לקרקע.

כל המסגור של המאמר ניתן לסיכום בנקודת מבט על מהו קריפטו באמת בעיני המחברים:

“קריפטו הוא, במקרה הטוב, סוג של כסף פרטי, שלו היסטוריה ארוכה של סיום בחורבן פיננסי. במקרה הגרוע, זהו נכס ספקולטיבי ותנודתי מאוד שכמעט אין לו שימוש מעשי, שתומכיו היו (ועדיין) מנסים כל הזמן לשלב אותו בתוך המערכת הפיננסית.”

הכשל הראשון של המחברים טמון בכך שהם מקבצים את הקריפטו כקבוצה הומוגנית. יש אלפי מטבעות קריפטוגרפיים, ובעוד שחלקם מציגים מאפיינים של נכסים תנודתיים שהונפקו לצורך הימור, לאחרים יש תכונות מובנות שהופכות אותם לשימושיים למטרות שונות.

ביטקוין, המטבע הקריפטוגרפי המקורי, הציע את הניסוי הראשון בביצוע עסקאות כסף מחוץ לבנקים. את׳ריום זינק כדרך להוסיף תכנותיות להצעתו של ביטקוין. סולאנה מציגה פרשנות נוספת לכסף מתוכנת, בעוד שמטבעות יציבים (stablecoins) הופכים כעת לתחליפי דולר עבור כלכלות במצוקה.

הכשל השני בהצהרה הזו נובע מההנחה שלקריפטו אין ״שימוש מעשי״. כוונצואלי שחווה כמה תהליכי היפר-אינפלציה ונאבק בפיחותי מטבע שהיו גורמים למדינה אפריקאית להיראות כמו שווייץ, מטבעות יציבים הפכו לכלי זהב לקבלת תשלומים מחו״ל ולשמירה על כוח הקנייה של כספי.

למרבה הצער, ונצואלה אינה המדינה היחידה שאימצה קריפטו בזמנים קשים. אזרחים ממדינות כמו ארגנטינה ובוליביה, שחוו פיקוחי מטבע ופיחותים גדולים, מצאו גם הם בקריפטו כלי להקלה על מצוקותיהם.

במובן מסוים, גם מוסדות פיננסיים קוצרים את פירות יישום הקריפטו, כאשר ענקיות אשראי כגון ויזה ומאסטרקארד כבר מאמצות מסילות קריפטו כדי לשפר יעילות, לסייע בביצוע עסקאות בהיקף של מיליארדים בערך ולפתוח שווקים חדשים במקביל.

זה גם מפריך את התפיסה של הטמעה כפויה של קריפטו בתוך המערכת הפיננסית הנוכחית: המוסדות הם אלה שפונים לקריפטו כדי להימנע מהתיישנות, לא להפך.

בנקים נלחמים כל כך חזק בתגמולים של מטבעות יציבים מסיבה: המודל העסקי החדש הזה מאיים להרוס את הדומיננטיות שלהם בשוק הפיננסי ואת דרך הפעולה המיושנת שלהם בתיווך אשראי.

לסיכום, קריפטו מביא חירות פיננסית למי שזקוק לה. אך כדי לממש את הכוח המאפשר של הקריפטו, אתה חייב באמת להזדקק לו — בניגוד לכלכלנים הללו שנראים עיוורים לבעיות שמחוץ לארה״ב, לאחר שזכו בכלכלות מתפקדות המתהדרות במדדי אינפלציה חד-ספרתיים.

אין בכך לומר שלתעשיית הקריפטו אין בעיות; בהחלט יש לה, אך להכחיש את האפשרויות המתקנות שהתעשייה יכולה להביא לכלכלות חולות וגם למוסדות פיננסיים מבוססים — זו משימת שוטים.

שאלות נפוצות

• אילו טענות אחרונות העלו כלכלנים לגבי מטבעות קריפטוגרפיים?
  ראיין קאמינגס וג׳ארד ברנסטין טוענים שקריפטו הוא ״פתרון שמחפש בעיה״, ומכנים אותו ״חסר טעם״, תוך ייחוס תחייתו לתמיכה מצד ממשל טראמפ.
• מהן הביקורות על נקודת המבט של הכלכלנים לגבי קריפטו?
  מבקרים טוענים שהמחברים מכלילים באופן בלתי מספק את כל המטבעות הקריפטוגרפיים, ומתעלמים מהמגוון שבתחום, וטועים כשהם טוענים שלקריפטו אין ״שימוש מעשי״.
• כיצד אנשים במדינות כמו ונצואלה הפיקו תועלת ממטבעות קריפטוגרפיים?
  בהקשרים של היפר-אינפלציה, מטבעות יציבים הפכו לחיוניים לשמירה על כוח הקנייה ולקבלת תשלומים, ומדגימים יישומים מעשיים בכלכלות המתמודדות עם אתגרים חמורים.
• איזה תפקיד ממלאים מוסדות פיננסיים באימוץ קריפטו?
  בנקים וענקיות אשראי כמו ויזה ומאסטרקארד מאמצים חידושי קריפטו כדי לשפר יעילות עסקאות ולהתחרות במודלים עסקיים מתפתחים של מטבעות יציבים, תוך אתגור הדינמיקה הפיננסית המסורתית.