דאג קייסי הזהיר שעלויות חוב עולות, סכסוך גיאופוליטי ממושך ושיבוש טכנולוגי רחב היקף דוחפים את המערכת הפיננסית העולמית לעבר תקופה בלתי יציבה יותר ויותר.
אזהרת חוב של 40 טריליון דולר: דאג קייסי רואה סיכון גבוה יותר לדיכאון גדול לכלכלת ארה״ב
נכתב ע"י
שתף
נקודות עיקריות
- קייסי אמר שייתכן שיהיה צורך למחזר 15 טריליון דולר מהחוב האמריקאי בתוך 12 חודשים.
- רחפני שאהד בעלות של 30,000 דולר מאתגרים טילים אמריקאיים שעשויים לעלות עד 5 מיליון דולר.
- קייסי מעדיף חברות כריית זהב, שכן זהב ב-4,000 דולר לאונקיה מעלה את המרווחים מעל עלויות של 1,700 דולר.
דאג קייסי, מחבר רב-המכר “Crisis Investing,” שוחח עם המנחה דייוויד לין ב-The David Lin Report, או TDLR, על החוב של ארה״ב, מחירי סחורות, טכנולוגיה צבאית, בינה מלאכותית (AI), והאיזון המשתנה של הכוח העולמי. מסקנותיו היו לעיתים קרובות דוביות, אף שהוא הבחין בין התקדמות טכנולוגית ארוכת טווח לבין השוויים שמשקיעים מייחסים לה.
עלויות החוב מהדקות את הלולאה
הדאגה המרכזית של קייסי היא מבנה חוב ממשלת ארה״ב. הוא אמר שכ-15 טריליון דולר מתוך עומס חוב מוערך של 40 טריליון דולר חייבים לעבור מיחזור בתוך 12 חודשים, מה שמותיר את וושינגטון תלויה בקונים המוכנים לספוג הנפקה חדשה והתחייבויות שמגיעות לפדיון.
בעיית המיחזור הזו נעשית קשה יותר ככל שעלויות ההלוואה עולות. לין ציטט הערכה שלפיה כל עלייה של נקודת בסיס אחת בעלות ההלוואה הממוצעת של הממשלה מוסיפה כ-3.9 מיליארד דולר להוצאות ריבית שנתיות. לכן עלייה מתמשכת בתשואות האוצר תרחיב גירעון שכבר מתנהל סביב 2 טריליון דולר.
קייסי טען שלבסוף הפדרל ריזרב ניצב מול שתי בחירות מזיקות. ריביות גבוהות עשויות להוביל לחדלות פירעון בקרב לווים שאינם מסוגלים למחזר, בעוד שריביות נמוכות עשויות לעודד עוד הלוואות ולהחליש את המטבע.
“אני באמת לא רואה שום דרך החוצה,” אמר קייסי ללין במהלך הראיון. “אני רואה שאנחנו נמצאים בשלב הזה על סף תהום.”
לדעתו, החוב יופחת בסופו של דבר באמצעות חדלות פירעון מפורשת או, בסבירות גבוהה יותר, באמצעות אינפלציה שמכרסמת בהדרגה בערכו הריאלי. הוא גם קרא להפחתות חדות בהוצאות הביטחון, למכירת נכסים פדרליים ולשינויים משמעותיים בתוכניות זכאות, תוך שהוא מודה שצעדים כאלה אינם סבירים פוליטית.
חוב הצרכנים מעמיק את הלחץ
קייסי הרחיב את הטיעון מעבר להלוואות הפדרליות. הוא הצביע על כ-1.5 טריליון דולר בהלוואות סטודנטים ועל סכום דומה של חוב רכב, ותיאר את שניהם כהתחייבויות שמממנות בדרך כלל צריכה ולא יצירת נכסים יצרניים.
גם הוצאות הממשלה מציגות בעיה דומה, הסביר, משום שביטוח לאומי, מדיקר, מדיקייד, הוצאות צבא ותשלומי ריבית צורכים את רוב התקציב הפדרלי. קטגוריות אלו עשויות לממן התחייבויות קיימות, אך אינן בהכרח מייצרות את הייצור החדש הנדרש כדי לשרת חוב מתרחב.
“חיינו מעל היכולת שלנו,” הדגיש קייסי בפני לין. קייסי המשיך:
“אני חושב שאנחנו בדרך למה שאני מכנה השפל הגדול יותר.”
קייסי אמר שתוצאה כזו משמעותה רמת חיים נמוכה יותר ברחבי ארה״ב, קנדה ואירופה. התחזית הזו מייצגת את דעתו ולא תחזית כלכלית מוסכמת, אך היא משקפת דאגה רחבה יותר לגבי ממשלות שממחזרות שוב ושוב התחייבויות ישנות במקום לצמצם אותן.
רחפנים זולים משכתבים את הכלכלה הצבאית
הראיון התמקד גם בפער העלויות המתרחב בין חומרה צבאית קונבנציונלית לבין נשק בלתי מאויש בעלות נמוכה. קייסי ציין טילי פטריוט שעולים כ-5 מיליון דולר, טילי טומהוק שעולים קרוב ל-3 מיליון דולר, ורחפני שאהד בעיצוב איראני שעשויים לעלות מעט כמו 30,000 דולר.
חוסר האיזון הזה חשוב משום שכוח חלש יותר יכול לשגר מספיק רחפנים או טילים זולים כדי לחייב יריב עשיר יותר לבזבז מיירטים נדירים ויקרים. קייסי פירט שהמגמה הופכת נושאות מטוסים וכמה תוכניות קרב מתקדמות לפחות שימושיות מול נחילים של מערכות זולות יותר.
“גל העתיד הוא רחפנים,” אמר קייסי, כשהוא מצביע על השימוש בהם במלחמת רוסיה-אוקראינה ובסביבת נתיבי השיט במזרח התיכון.
הלקח האסטרטגי אינו רק שרחפנים זולים יותר. ניתן לפזר את הייצור שלהם, קל יותר להחליף אבדות, ומספרים גדולים יכולים להציף מערכי הגנה שתוכננו לכמויות קטנות יותר של איומים יקרים. זה מעביר כוח צבאי למדינות ולקבוצות חמושות המסוגלות לייצר מערכות בסיסיות בקנה מידה גדול.
לנפט יש פרמיית סיכון קבועה
למרות חולשה אחרונה במחירי הנפט, קייסי נותר שורי לגבי אנרגיה. הוא אמר שסכסוך שמעורבות בו איראן, ישראל וארה״ב לא צפוי להיעלם, בעוד שאיומים סמוך למצרי הורמוז ובאב אל-מנדב ממשיכים לחשוף נתיבי שיט מרכזיים לסיכון.
קייסי העריך שהכלכלה השולית של הפקת נפט תומכת במחיר סביב 80 דולר לחבית, אף שהעלויות שונות מאוד לפי מאגר, תחום שיפוט ותנאי תפעול. הוא אמר שהוא מעדיף מניות נפט וגז מחוץ למזרח התיכון במקום חשיפה ישירה לחוזים עתידיים.
“אני חושב שהמלחמה בחלק הזה של העולם היא בעצם מאפיין קבוע בשלב הזה,” אמר קייסי למנחה תוכנית TDLR.
המשמעות המעשית היא שגם הפסקות אש זמניות עשויות שלא להסיר את הפרמיה ארוכת הטווח המוצמדת לאובדן הפקה, ביטוח שינוע, אגרות מכליות, והאפשרות לשיבוש מחודש.
כורי זהב מרוויחים כשהמתכת מתבססת
קייסי אמר שזהב ב-4,000 דולר לאונקיה כבר אינו ספקולציה תת-מוערכת עמוקות כפי שהיה כאשר המתכת נסחרה ב-35 דולר ב-1971. הוא עדיין רואה בזהב ובכסף נכסים בעלי ערך, אך מאמין שמניות כרייה מציעות פוטנציאל עלייה גדול יותר.
הוא העריך שעלויות אחזקה כוללות (all-in sustaining costs) כלל-ענפיות עומדות סביב 1,700 דולר לאונקיה, מה שמותיר ליצרנים מרווחים רחבים במיוחד במחירי הזהב הנוכחיים. ובכל זאת, כרייה נותרת עסק קשה המוטרד מסיכון חיפושים, עלויות הון, רגולציה, לחץ פוליטי ולוחות זמנים ארוכים לפיתוח.
קייסי אמר שהוא במשקל יתר משמעותי בחברות כרייה ואנרגיה משום שהרווחיות שלהן השתפרה מהר יותר מהעניין של המשקיעים.
הבינה המלאכותית מתקדמת בעוד השוויים מתנתקים
קייסי תיאר את הבינה המלאכותית כטכנולוגיה שמשנה עולם, אך דחה את הרעיון שכל חברה הקשורה אליה ראויה לשווי פרמיה.
“בינה מלאכותית משנה את העולם סביבנו,” הוא אמר. “זה חשוב מאוד. וזה רק מתחיל.”
הוא אמר ש-AI יכולה לשפר חיפושי מינרלים באמצעות עיבוד רשומות גיאולוגיות וזיהוי קשרים שלאנליסטים אנושיים ייקח זמן רב בהרבה לזהות. במקביל, הוא תהה האם מאות מיליארדי דולרים הזורמים למרכזי נתונים יניבו תשואות מספקות, במיוחד כאשר חלק גדול מהתשתית משמש לאיסוף וניתוח מידע צרכני.
ההבחנה שלו פשוטה: הטכנולוגיה עשויה להתגלות כמהפכנית, בעוד שרבות מההשקעות שנבנות סביבה עדיין נכשלות.
מאמר זה תורגם מאנגלית באמצעות בינה מלאכותית. הגרסה המקורית באנגלית היא המקור הקובע; תרגומים אוטומטיים עשויים להכיל אי-דיוקים, במיוחד במונחים משפטיים ורגולטוריים.
