מכירת החיסול הגדולה באג"ח ארוכות טווח כופה חשבון נפש פיסקלי אכזרי

המכירה המתואמת דחפה תשואות ארוכות-טווח מרכזיות לרמות שלא נראו שנים, ובמקרים מסוימים עשורים. תשואות אג”ח האוצר האמריקאיות ל-30 שנה הגיעו לכ-5.25%, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2001, בעוד שתשואת הבונד הגרמני ל-30 שנה התקרבה ל-3.73%, הגבוהה ביותר מאז 2011.

“שלום בוקר טוב מגרמניה, שם שוק האג”ח שולח מסר חד-משמעי: תשואות הבונד ל-30 שנה טיפסו ל-3.73%, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2011,” כתב בעיתונאי הגרמני, סופר ועורך פיננסי בכיר הולגר צשפיץ כתב ב-X. “גרמניה משלמת כעת עלויות מימון שנראו לאחרונה בעידן משבר האירו. עידן הכסף האולטרה-זול הוא היסטוריה.”

תשואת ה-OAT ארוכת-הטווח של צרפת, קיצור של Obligations Assimilables du Trésor, חזרה לטווח של משבר הפיננסים העולמי. תשואת אג”ח ממשלת יפן ל-5 שנים טיפסה מעל 2.14%, פריצה ברורה לאחר שנים של מדיניות מוניטרית מקלה באופן מלאכותי.

המשקיעים דורשים לקבל תשלום

תשואת אג”ח היא המחיר שממשלות משלמות למשקיעים עבור כספם. כשהתשואות מזנקות, מחירי האג”ח יורדים, וההלוואות מתייקרות—מהר.

למעלה מעשור לאחר המשבר הפיננסי של 2008, בנקים מרכזיים הצמידו את הריביות למטה ובלעו ערימות עצומות של חוב ממשלתי. זה כפה תשואות נמוכות יותר, ואף מתחת לאפס באירופה וביפן. המגפה הכפילה את ההימור: ממשלות לוו בחופשיות בעוד שהבנקים המרכזיים מנעו מהשוק לשאול שאלות קשות.

הסידור הזה מתפרק. משקיעים שמלווים לעשרות שנים רוצים כעת הגנה מפני אינפלציה, הנפקות משתוללות ושחיקת כוח הקנייה של המזומן שיקבלו בחזרה.

“עלייה גדולה בתשואות אג”ח ממשלתיות ארוכות-טווח במדינות אירופה בעלות חוב גבוה השבוע,” הסביר רובין ברוקס, עמית בכיר בתוכנית ללימודי כלכלה במוסד ברוקינגס. “צרפת היא הבולטת ביותר, עם תשואות קדימה 10y10y (כתום) ו-10y20y (אדום) שנעות לשיאים היסטוריים חדשים.”

ברוקס הוסיף:

“הסבלנות של השוק כלפי תפקוד לקוי פיסקלי אוזלת.”

שווקי החוב מתחילים לקבוע את הטון

נקודת הלחץ היא המדיניות הפיסקלית, הפער המתרחב בין הוצאות הממשלה להכנסות ממסים. ארצות הברית, צרפת, יפן וכלכלות מתקדמות נוספות צברו חוב עצום תוך הוספת חשבונות ביטחון, תשתיות, אנרגיה והזדקנות אוכלוסייה.

בארצות הברית, עלויות הריבית הפדרליות השנתיות עברו טריליון דולר בספירות האחרונות. כל מחזור מימון מחדש מקבע ריביות גבוהות יותר, והופך את חוב אתמול לבעיית תקציב של מחר.

לצרפת יש גם בלגן פוליטי ותקציבי משלה. שולחנות מסחר באג”ח עקבו מקרוב אחר שיחות ההוצאות והתחזית לחוב, מה שסייע לדחוף את התשואות הצרפתיות מעלה ביחס לאג”ח הייחוס של גרמניה.

גרמניה, שנחשבה זמן רב ללווים הבטוחים ביותר בגוש האירו, מתכננת הוצאות גדולות יותר על תשתיות וביטחון. זה אומר יותר היצע אג”ח, או יותר שטרי חוב ממשלתיים המתחרים על מזומני המשקיעים.

הבנקים המרכזיים עוזבים את הביקוש

המהלך של יפן קשה להתעלמות משום שבנק יפן בילה שנים בדיכוי תשואות באמצעות שליטה בעקום התשואות, מדיניות שנועדה להחזיק את עלויות המימון נמוכות. כשהוא נוטש לאט את המשטר הזה, השווקים מתמחרים מחדש לריביות גבוהות יותר ולפחות בהרבה תמיכה רשמית.

“כסף זול היה זמני,” חשבון ה-X Wealthmoose כתב ב-X. “החוב הוא קבוע. עכשיו שוק האג”ח שולח את החשבון.”

אותה תפנית מכה גם במקומות אחרים. הפדרל ריזרב ובנקים מרכזיים אחרים צמצמו החזקות אג”ח באמצעות הידוק כמותי, והוציאו קונה ענק מהשוק.

ממשלות מציפות את השוק באג”ח בעוד שהבנקים המרכזיים קונים פחות. משקיעים פרטיים יכולים לקחת את הנייר, אבל רק בתשואה גבוהה יותר. הפיצוי הנוסף הזה הוא פרמיית הטווח, התשלום עבור נעילת כסף באג”ח ארוכה.

החשבון מגיע מעבר לתקציבי ממשלה

תשואות ארוכות-טווח גבוהות פוגעות במשקי בית ראשונים דרך ריביות משכנתא. בארצות הברית, ריביות משכנתא ל-30 שנה לעיתים קרובות עוקבות אחר תשואות אג”ח האוצר, מה שהופך רכישת דירה ומימון מחדש ליקרים יותר.

עסקים מתמודדים עם ריביות גבוהות יותר כשהם מנפיקים חוב ארוך-טווח. גם מניות נפגעות משום שתשואות אג”ח גבוהות יותר מתחרות על מזומנים ומקטינות את הערך הנוכחי שהמשקיעים מייחסים לרווחים רחוקים. חוסכים, קרנות פנסיה וחברות ביטוח יכולים להרוויח יותר מאג”ח. אבל המעבר הזה מכאיב לממשלות וללווים שגדלו בעידן הכסף הזול.