משאבת מחסור או התאבדות מוניטרית? הטיעון הרדיקלי נגד BIP-361

עיקרי הדברים:

• BIP-361 שואף להגן על ביטקוין מפני מחשבים קוונטיים, שלפי מקינזי עשויים להופיע בין 2027 ל-2030.
• פרדריק פוסקו מזהיר שהקפאת 35% מההיצע תהרוג את הפרמיה המוניטרית של ביטקוין ואת מעמדו כזהב.
• מפתחים שוקלים כעת כלים בהצטרפות מרצון במסגרת BIP-360 כדי להציע 100% ריבונות משתמש במקום “שקיעות” מטבעות חובה.

מיתוס המחסור

קהילת הביטקוין נתונה כעת בעיצומו של מאבק אידיאולוגי סביב BIP-361, הצעה שנויה במחלוקת שנועדה להגן על הרשת מפני הצל המאיים של המחשוב הקוונטי. על פני השטח, המתמטיקה נראית משכנעת: ככל שחומרה קוונטית מתקדמת לעבר היכולת לפרוץ חתימות ECDSA (Elliptic Curve Digital Signature Algorithm) מדור קודם, על הרשת להגר לקריפטוגרפיה עמידה לקוונטום או להסתכן ב”דליפה שקטה” מהכתובות המפורסמות ביותר שלה.

מבקרים, עם זאת, טוענים שהתרופה המוצעת—הקפאה חובה של מטבעות שלא היגרו—מסוכנת בהרבה מהמחלה. בלב הוויכוח הזה עומדת שאלה יסודית: האם ביטקוין הוא פרוטוקול של זכויות קניין מוחלטות, או מערכת הנשלטת בידי הקונצנזוס המשתנה של מפתחיה?

ובכל זאת, יש תומכים שמצביעים על נקודת אור: זעזוע היצע עצום. אם 30% עד 35% מהביטקוין שיושבים כיום בכתובות מדור קודם רדומות או אבודות יינעלו לצמיתות, ההיצע הסחיר שנותר יהפוך לנדיר משמעותית. בוואקום של גיליון אלקטרוני, זה נראה כמו “הקפצת מחסור” מובטחת.

פרדריק פוסקו, מייסד-שותף של OP_NET, לא קונה את זה. הוא רואה בטיעון המחסור אחיזת עיניים פסיכולוגית שנועדה להסוות שינוי רדיקלי בחוזה החברתי של ביטקוין.

“מסגור ‘הקפצת המחסור’ הוא איך שמוכרים החרמה לאנשים שהיו אמורים לדעת טוב יותר,” טוען פוסקו. “אם ממשלה הייתה תופסת 6 מיליון BTC מחר וזורקת את המפתחות, גם זה היה ‘שורי מבחינת מחסור’. אף אחד לא היה חוגג את זה, כי המנגנון חשוב יותר מהמתמטיקה.”

הסכנה האמיתית, לפי הספקנים, אינה הקושי הטכני של המחשוב הקוונטי אלא הרס הפרמיה המוניטרית של ביטקוין. ביטקוין נסחר כיום בפרמיה דווקא משום שהוא נתפס ככסף שאי אפשר לעצור. אם אותה אי-שינוייות נפגעת—even למען המטרה “האצילית” של אבטחה, כפי שתומכי BIP-361 ממסגרים זאת—תפיסת השוק לגבי הנכס עלולה להשתנות מן היסוד.

פוסקו מזהיר שההשלכות של מהלך כזה אינן ממודלות כראוי בשוק כיום. היום שבו רשת הביטקוין מוכיחה שהיא יכולה או שתהיה מוכנה להקפיא ארנקים הוא היום שבו היא מפסיקה להיות “זהב דיגיטלי” בעיני מחזיקים מוסדיים וריבוניים.

“התוצאה שאף אחד לא ממדל היא קריסת הפרמיה המוניטרית,” אומר פוסקו. “ביטקוין נסחר במקום שבו הוא נסחר כי השוק מאמין שהכללים בלתי ניתנים לשינוי וזכויות הקניין מוחלטות. ביום שבו ביטקוין מוכיח שהוא יחרים מטבעות בנסיבות משכנעות מספיק, לא הפכת אותו לנדיר יותר; הפכת אותו לנכס אחר. כזה שיש לו שכבת ממשל.”

ריבונות על פני בטיחות

פוסקו מציע שהפתרון כבר קיים בדמות טכנולוגיה בהצטרפות מרצון. פרוטוקולים כמו BIP-360 וסכמות חתימה פוסט-קוונטיות כמו ML-DSA מציעים דרך קדימה ששומרת על בחירת המשתמש.

לפי תפיסה זו, תפקיד המפתחים הוא לספק את השריון, לא לאלץ את החיילים ללבוש אותו. אם מחזיק בוחר להישאר בכתובת מדור קודם למרות זמינות חלופות עמידות לקוונטום, הוא מפעיל את זכותו לקחת סיכון אישי—אבן יסוד בפילוסופיית “הפרט הריבוני”.

“תפסיקו לנסות להציל אנשים מעצמם באמצעות כללי קונצנזוס,” מתעקש פוסקו. “פתרונות עמידים לקוונטום קיימים כבר עכשיו. … השיקו סוגי כתובות פוסט-קוונטיות בהצטרפות מרצון, חנכו מחזיקים, בנו ארנקים טובים יותר, הפכו את ההגירה למסלול המתבקש. אבל לעולם אל תהפכו את הביטקוין של מישהו לבלתי ניתן להוצאה רק כי הוא לא שדרג לפי לוח הזמנים שלכם.”

החשש הוא שברגע שחוצים את הקו למען אבטחה קוונטית, התקדים להקפאת מטבעות הופך לדלת פתוחה לצורות מסורתיות של צנזורה פיננסית. אם ניתן לשנות את הפרוטוקול כדי להקפיא מטבעות “בסיכון”, ניתן לשנותו כדי להקפיא מטבעות “מוכפפים לסנקציות” או “לא תקינים פוליטית”.

“אם קוונטום שוברת את ECDSA מחר, המחזיקים שלא היגרו נושאים בסיכון הזה. זו הבחירה הריבונית שלהם. תפקידו של ביטקוין הוא להציע את הכלים, לא לאכוף את השימוש בהם,” מזהיר פוסקו. “חצו את הקו הזה ובניתם מערכת שיכולה להקפיא כל מטבע מכל סיבה שתיחשב מספיק חשובה. היום זה קוונטום. מחר זה סנקציות או מיסי רדמוניות. אותו עיקרון.”

בחירה בינארית

הוויכוח סביב BIP-361 מדגיש קרע הולך ומעמיק בנרטיב של הזהב הדיגיטלי. אם ביטקוין מאמץ שכבת ממשל המסוגלת לפסול פלטי עסקאות שלא נבזבזו (UTXOs) על בסיס גילם או מצבם הטכני, הוא מתקרב לעולם הפיננסים המסורתיים, שבו “מקרי קצה” מאפשרים הקפאת נכסים.

כשהתעשייה מתבוננת בחלון 2027–2030 עבור רלוונטיות קוונטית, הקהילה ניצבת בפני בחירה בינארית. כפי שפוסקו מנסח זאת בישירות:

“כל ראלי קצר-טווח של זעזוע היצע מתגמד מול התמחור מחדש ארוך-הטווח של מה שביטקוין באמת. אי אפשר להיות גם זהב דיגיטלי וגם מערכת שמקפיאה ארנקים רדומים. תבחרו אחד.”

בעוד שאיום של מתקפה קוונטית סמויה הוא דאגה טכנית לגיטימית, הוויכוח חשף שתכונת האבטחה הגדולה ביותר של ביטקוין אינה רק הקוד שלו—אלא יכולת החיזוי שלו. אם המחיר של עמידות קוונטית הוא מותו של “לא המפתחות שלך, לא המטבעות שלך”, רבים מאמינים שהמחיר פשוט גבוה מדי לתשלום.

המאבק על עתידו של ביטקוין לא יוכרע רק במעבדות של חוקרי קוונטום, אלא במחשבותיהם של המחזיקים שצריכים להחליט אם הם מעריכים את המתמטיקה של המחסור יותר מאשר את קדושת הכללים.