סדקים בשוק האג"ח האמריקאי נחשפים כאשר תשואת האוצר ל-30 שנה חוצה את רף 5% לראשונה מאז 2007

משקיעים דוחפים את תשואת אג”ח האוצר ל-30 שנה מעל 5% כשהביקוש במכרזים בארה”ב נופל לשפל מאז 2007

שלושת המכרזים, שכללו אג”ח ל-3 שנים, אג”ח ל-10 שנים ואג”ח ל-30 שנה, נסגרו ב-15 במאי על רקע שמעט משקיעים בשוק האג”ח היו מכנים נוח. מדדי אפריל של ה-CPI ונתוני ה-PPI יצאו שניהם חמים מהצפוי. הנפט חצה 100 דולר לחבית על רקע מתיחות במזרח התיכון הקשורה לאיראן. והממשלה הפדרלית המשיכה ללוות בקצב שמותיר למחזיקי האג”ח מעט מאוד מקום להירגע.

התוצאות היו חד-משמעיות. המשקיעים רצו לראות תשואה גבוהה יותר.

ב-11 במאי מכר משרד האוצר 58 מיליארד דולר באג”ח ל-3 שנים בתשואה מרבית של 3.965%. יחס ההיצע-לביקוש עמד על 2.54, כאשר מציעים עקיפים — בדרך כלל מוסדות זרים ובנקים מרכזיים — ספגו כ-63% מההקצאות התחרותיות. משתתפי שוק סימנו את התוצאה כרכה, שדרשה ויתור תמחורי כדי להיסגר.

המכרז ל-10 שנים ב-12 במאי עורר דאגה חריפה יותר. משרד האוצר הקצה 42 מיליארד דולר בתשואה מרבית של 4.468%, עם יחס היצע-לביקוש של 2.40. המכרז “זנב” ביחס לרמות שלפני המכרז בכ-0.4 נקודות בסיס או יותר, כלומר הקונים דרשו תשואה גבוהה יותר ממה שסוחרים תימחרו מראש. תוצאה זו דחפה את תשואת האג”ח ל-10 שנים לטווח של 4.48% עד 4.59% במסחר מיידי לאחר פרסום התוצאות.

מכרז ה-30 שנה ב-13 במאי נשא את האות הבולט ביותר של השבוע. משרד האוצר מכר 25 מיליארד דולר בתשואה מרבית של 5.046% עם קופון שנקבע על 5.000%. זו הייתה הפעם הראשונה מאז אוגוסט 2007 שאג”ח ל-30 שנה נסגרה בתשואה של 5% או יותר. יחס ההיצע-לביקוש עמד על 2.30 — החלש ביותר מבין שלושת המכרזים. התוצאה דחפה את תשואות ה-30 שנה לעבר 5.1% בימים שלאחר הסליקה.

מציעים עקיפים סיפקו את האות הברור ביותר להמשך מעורבות מעבר לים, ונטלו כ-66.6% מההקצאות התחרותיות במכירת ה-30 שנה. אך ההשתתפות הכוללת פיגרה אחרי הרמות שנראו לפני שהמתיחות הגיאופוליטית החריפה מוקדם יותר השנה. סוחרים ראשיים (Primary dealers), שחייבים להגיש הצעות, ספגו נתח קטן יותר מאשר במכרזים האחרונים — מה שמרמז על ביטחון מוגבל מצד קונים מוסדיים מקומיים.

הדפוס לאורך השבוע היה עקבי. כל מכרז “זנב” ביחס לציפיות. כל יחס היצע-לביקוש יצא מתחת לממוצעים היסטוריים עדכניים שבדרך כלל עמדו מעל 2.5 עד 2.6. וכל תוצאה, עם פרסומה, דחפה את התשואות כלפי מעלה.

עבור משקי בית ועסקים בארה”ב, ההשלכות ישירות. שיעורי משכנתאות, הלוואות לרכב ואג”ח תאגידיות כולם מתמחרים ביחס לתשואות אג”ח האוצר. אג”ח ממשלתית ל-30 שנה שנסגרת מעל 5% משמעותה שעלויות המימון בכל הכלכלה ניצבות בפני לחץ מתמשך כלפי מעלה.

עבור הממשלה הפדרלית, החשבון מתנפח במהירות. כאשר החוב הלאומי עומד על עשרות טריליונים, תשלום תשואות גבוהות יותר על כל הנפקה חדשה מרחיב את הוצאות הריבית. הוצאה זו מתחרה עם כל סעיף אחר בתקציב הפדרלי.

שוקי המניות היסטורית התייחסו לתשואה ל-30 שנה מעל 5% כאזהרה. שיעורי חסרי-סיכון גבוהים יותר הופכים נכסים ארוכי-מח”מ, ובפרט מניות צמיחה, לפחות שווים במונחי ערך נוכחי. הדינמיקה הזו לא נעלמה מעיני חדרי המסחר במאי.

גם בפני ה-פדרל ריזרב ניצב אתגר משלו. אם האינפלציה תישאר גבוהה, בין השאר בשל עלויות אנרגיה הקשורות לשיבוש גיאופוליטי, יהיה קשה יותר להצדיק הורדות ריבית. תשואות ארוכות-טווח שמשקפות ציפיות אינפלציה גבוהות יותר מאותתות שהשווקים אינם בונים על שינוי כיוון מהיר.

לעת עתה, אג”ח האוצר של ארה”ב נותרות נזילות ומתפקדות. אף מכרז לא נכשל. אך המשקיעים מתמחרים זהירות בקצה הארוך של העקום, וכל תוצאה חלשה נוספת מחזקת את הלחץ על קובעי המדיניות להגיב לנתוני האינפלציה לפני שעלויות המימון יטפסו עוד.

נקודות הנתונים המרכזיות הבאות, כולל ה-CPI של מאי וכל תקשורת מצד הפד, יקבעו האם תוצאות המכרזים של השבוע מייצגות רמה יציבה (פלטו) או רצפה.