ארמו אירו אומר שחוק CLARITY הוא "עדיין לא רגע ברטון וודס עבור הקריפטו"

תפנית עבור הון מקומי

הקידום האחרון של חוק CLARITY בוועדת הבנקאות של הסנאט האמריקאי מסמן תפנית משמעותית עבור ההון המקומי. תומכים, כמו שר המסחר של ארה”ב הווארד לוטניק, אומרים שהצעת החוק מספקת ודאות רגולטורית נחוצה, מבססת את ארה”ב כמרכז קריפטו מוביל ומניחה את התשתית לסטנדרט עולמי לנכסים דיגיטליים.

עם זאת, מבקרים טוענים שחוק אמריקאי חד־צדדי אינו יכול להחליף אמנות הכרה הדדית. אף שהוא מכיר בכך שארה”ב שולטת בשווקים מרכזיים, מנכ”ל Ironwallet, ארמו אירו, ציין שמסגרת גלובלית אמיתית דורשת בסופו של דבר שיתוף פעולה בינלאומי.

“כלומר: תפנית חשובה עבור ההון המקומי, אבל עדיין לא רגע ברטון־וודס עבור הקריפטו,” אמר אירו.

ובכל זאת, כמו רבים אחרים, מנכ”ל Ironwallet רואה בקידום הצעת החוק אות לכך שארה”ב סוף־סוף עוברת מרגולציה הנשענת בעיקר על אכיפה לכיוון בהירות חקיקתית. תחת ממשל ביידן, גופים רגולטוריים, בהם רשות ניירות הערך והבורסות (SEC) בראשות גארי גנסלר, השתמשו בתביעות ובכלים נוספים כאשר פעלו נגד סטארטאפים בתחום הקריפטו. כתוצאה מכך, חברות רבות שקלו באופן פעיל להעביר פעילותן לשיפוטים ידידותיים לקריפטו.

מאז תחילת ממשל טראמפ השני, רגולטורים בארה”ב התרחקו ממשטר של “רגולציה באמצעות אכיפה”, וביטלו כמה תביעות מתוקשרות נגד התעשייה. בעוד שמחוקקים הצליחו להעביר בשנת 2025 את חוק הקריפטו המשמעותי הראשון במדינה, חוק GENIUS, חוק CLARITY המתמקד במטבעות יציבים נתקע בסוף אותה שנה תחת לחץ כבד מצד המגזר הבנקאי ודמוקרטים בסנאט. הצעת החוק לבסוף פרצה את המבוי הסתום ב־14 במאי, כשעברה מבחן קריטי לאחר שוועדת הבנקאות של הסנאט האמריקאי הצביעה 15–9 לקדמה.

המרת מתנגדים עקרוניים

למרות ששלושה סנאטורים דמוקרטים הצביעו יחד עם עמיתיהם הרפובליקנים, הפער הניכר מצביע על כך שקריפטו עדיין נתפס כנושא מפלגתי, יותר מ־15 חודשים לאחר שהוכיח שהוא נושא מרכזי בבחירות בארה”ב ב־2024. לפי אירו, מצב עניינים זה יכול להעיד על אחד משני דברים: או שהצלחת נרטיב “מצביעי הקריפטו” הייתה “מוגזמת או מרוכזת מדי באופן צר במדינות מתנדנדות מרכזיות מכדי לגבור על התנגדות אידאולוגית מושרשת.”

מנגד, אירו סבור שמאמצי הסברה עשו מעט כדי להרגיע מבקרים כמו הסנאטורית אליזבת וורן ממסצ’וסטס, שחוששים שהחוק ישאיר את הצרכנים במצב גרוע יותר.

“ושנית, ההסברה של התעשייה הייתה יעילה בהצלת הקריפטו מאיסורים קיומיים, אך פחות יעילה בהמרת מתנגדים עקרוניים כמו וורן, שדאגותיה לגבי פגיעה בצרכנים, מימון בלתי־חוקי ואי־שוויון הן אמיתיות, אך לא תיאטרליות,” אמר אירו.

אירו הוסיף שהבעיה אינה היעדר הגנות לצרכן, אלא היעדר אמון. לדבריו, עד שהתעשייה תדגים שהיא יכולה לפקח על שחקנים בעייתיים, להגן על לקוחות קמעונאיים מפני פריצות והונאות, ולאכוף סטנדרטים בלי שיאמרו לה לעשות זאת — האמון המוסדי יישאר שברירי.

“החוליה החסרה היא נכונות לקבל פיקוח מבפנים כתנאי מקדים לכך שיסמכו עליך מבחוץ,” אמר אירו.

באשר להתנגדות המתמשכת של הבנקים, המנכ”ל דחק במגזר הקריפטו לחפש שיתופי פעולה באופן יזום במקום לנסות לעקוף אותם. לדבריו, ניתן לעשות זאת באמצעות הצעת תשתיות משמורת וסליקה במודל White-label לבנקים, במקום לבנות מערכות מקבילות שמדירות אותם. המגזר חייב לתמוך בדרישות הון מכוילות־סיכון שמבדילות בין מסחר קריפטו תנודתי לבין הלוואות יציבות ומגובה־יתר. נוסף על כך, התעשייה צריכה לפעול יחד ללובי בעד רישיונות בנק ייעודיים ומצומצמים לחברות קריפטו, שמעניקים לבנקים צד נגדי מפוקח במקום מתחרה לא מפוקח.

המטרה, טען אירו, היא להפוך את הבנקים למרוויחים מאימוץ הקריפטו — לא לקורבנות של עקיפת תיווך.

“אם הקריפטו רק עושה לובי נגד הבנקים, הבנקים ינצחו במלחמת הלובי, כי יש להם כיסים עמוקים יותר ומערכות יחסים ארוכות יותר עם הרגולטורים,” אמר אירו.