דייוויד שוורץ, סמנכ”ל הטכנולוגיה אמריטוס של ריפל, אומר שה-SEC התייחסה למעשה ל-XRP כנייר ערך למרות שהכירה בכך שטוקן הקריפטו אינו כזה מעצם טבעו, ובכך הוא מערער על פרשנותו של עורך דין לשעבר ב-SEC לתיק ריפל.
שוורץ של ריפל אומר כי ה-SEC התייחס ל-XRP כנייר ערך למרות שכינה את הקריפטו "רק קוד"
נכתב ע"י
שתף
תובנות עיקריות
- דייוויד שוורץ אומר שה-SEC התייחסה ל-XRP כנייר ערך בכך שטענה שמחזיקים ציפו לרווחים ממאמציה של ריפל.
- מנהל אזורי לשעבר ב-SEC, מארק פייגל, אומר שהתיק כיוון למכירות ה-XRP של ריפל, לא לטוקן הקריפטו עצמו.
- המחלוקת ביניהם מתמקדת בשאלה האם הכינוי ל-XRP כ“רק קוד” הגביל באופן מהותי את התיאוריה המשפטית של ה-SEC.
שוורץ אומר שתיאוריית ה-XRP של ה-SEC חרגה מעבר להתנהלות של ריפל
המחלוקת בין סמנכ”ל הטכנולוגיה אמריטוס של ריפל, דייוויד שוורץ, לבין בכיר לשעבר ב-SEC, מארק פייגל, התפתחה ב-X ב-13 ביולי, והתמקדה בשאלה האם ה-SEC תקפה רק את פרקטיקות המכירה של ריפל או שהתייחסה למעשה ל-XRP עצמו כנייר ערך.
לפי הבכיר לשעבר ב-SEC, התיק “לא היה נגד XRP, אלא רק נגד ריפל.” הוא אמר שה-SEC הכירה בכך ש-XRP, כקוד, אינו נייר ערך מטבעו. לפי פרשנות זו, ההפרה נבעה מכך שריפל מכרה XRP בנסיבות שיצרו חוזי השקעה.
שוורץ דחה את האפיון הזה, וכינה אותו “ניסיון מוזר לשכתב את ההיסטוריה.” אף שהכיר בכך שה-SEC הודתה ש-XRP אינו נייר ערך כשלעצמו, הוא טען שהתיאוריה המשפטית הרחבה יותר של הסוכנות עדיין התייחסה ל-XRP כנייר ערך בכך שטענה שמחזיקים ציפו לרווחים ממאמציה של ריפל.
הוא גם ציין שכתבי הטענות של ה-SEC, ההצהרות הפומביות והחלטת בית המשפט סתרו את פרשנותו של פייגל והראו שטענת הסוכנות חרגה מעבר להתנהלות מכירות ה-XRP של ריפל.
בכיר לשעבר ב-SEC מגן על פרשנות הסוכנות
מארק פייגל, עורך דין שפרש, בילה יותר מ-15 שנה ב-SEC ושימש כמנהל האזורי של משרד סן פרנסיסקו שלה בשנים 2008 עד 2013. לאורך קריירה משפטית בת 28 שנים, הוא התמחה באכיפת דיני ניירות ערך ופיקח על חקירות שעסקו בדיווחי חברות ציבוריות, מסחר במידע פנים ויועצי השקעות.
הרקע הזה מעניק משקל לפרשנותו. הוא טען שהטיעון המשפטי “היחיד של הסוכנות היה שריפל מכרה אותו כנייר ערך.” הוא גם הצביע על הניצחון החלקי של ה-SEC, וטען שהביקורת צריכה לעסוק בהתנהלותה של ריפל ולא בניסיון לסווג את XRP עצמו כנייר ערך.
סמנכ”ל הטכנולוגיה אמריטוס של ריפל דחה את ההבחנה הזו, וטען שהגדרת XRP כ“רק קוד” לא היוותה הודאה בכך שרק שיטות המכירה של ריפל יכולות ליצור הפרת דיני ניירות ערך. הוא כתב:
“ה-SEC בהחלט *לא* מודה כאן שהסוגיה היחידה היא האם ריפל ‘מכרה אותו כנייר ערך’ כפי שאתה טוען.”
“זו רק הודאה ש-XRP אינו נייר ערך ‘כשלעצמו’, כלומר, לא בהכרח יהיה נייר ערך ללא קשר לכל עובדה ונסיבה הסובבות אותו, מלבד טבעו המובנה כטוקן דיגיטלי,” הבהיר שוורץ.
מכירות בבורסות מסבכות את פרשנותו של פייגל
ההפרכה מתמקדת בחלקה במכירות ה-XRP התוכניתיות של ריפל דרך בורסות מטבעות קריפטוגרפיים. ה-SEC טענה שהעסקאות הללו היו הצעות ניירות ערך אף על פי שהקונים בדרך כלל לא ידעו אם ריפל או משתתף שוק אחר מכר להם את הטוקנים.
לדברי שוורץ, אי אפשר להסביר זאת בפשטות באמירה שריפל “מכרה אותו כנייר ערך.” קונים בעסקאות עיוורות בבורסה לא נחשפו בהכרח למצגיה של ריפל או היו מודעים לזהות המוכר.
במקום זאת, הוא אמר, ה-SEC השתמשה בתיאוריית האווי רחבה יותר שלפיה מחזיקי XRP הצטרפו למיזם משותף וציפו באופן סביר לרווחים ממאמציה של ריפל. הטיעון הזה קישר בין הקונים לריפל בלי לדרוש חוזה ישיר או מכירה מזוהה על ידי החברה. שוורץ הדגיש:
“ה-SEC בהחלט טענה שמחזיקי XRP ציפו באופן סביר לרווחים ממאמציה של ריפל, ובפועל היו שותפים במיזם משותף.”
הוא טען שרק תיאוריה רחבה כזו יכולה לכלול מכירות בבורסות.
‘רק קוד’ לא יישב את תיאוריית ה-XRP הרחבה יותר של ה-SEC
עבור שוורץ, לביטוי “רק קוד” יש משמעות משפטית פחותה מזו שפייגל מייחס לו. ההודאה קבעה רק ש-XRP אינו הופך אוטומטית לנייר ערך בשל מאפייניו הטכניים.
היא לא קבעה שתיאוריית ניירות הערך של ה-SEC נשענה אך ורק על האופן שבו ריפל מכרה XRP. במקום זאת, לדבריו, הסוכנות קישרה את ניתוח חוזה ההשקעה שלה למחזיקי XRP, לפעילותה של ריפל ולציפיות לרווח.
הוא הוסיף וטען שה-SEC התנגדה לניתוחים נפרדים עבור עסקאות XRP שונות, והסתמכה במקום זאת על תיאוריית האווי אחת למכירות מוסדיות, מכירות בבורסות והפצות אחרות.
כדי לתמוך בפרשנות זו, שוורץ ציטט את השפה שבה השתמשה ה-SEC בכתב התביעה ובהצהרות פומביות, אשר התייחסו ל-XRP עצמו כנייר הערך ותיארו את בכירי ריפל בראד גרלינגהאוס וכריס לארסן כ”מחזיקי נייר ערך.” הוא שיתף:
“כתב התביעה עצמו מתייחס לעיתים קרובות ל-XRP עצמו כנייר הערך. הודעת העיתונות של ה-SEC התלוננה שריפל ‘מכרה XRP’ ללא הצהרת רישום. היא תיארה את כריס ובראד כ’מחזיקי נייר ערך’.”
בית המשפט בסופו של דבר ערך הבחנות שה-SEC התנגדה להן, וקבע שחלק מהמכירות המוסדיות היו חוזי השקעה בעוד שמכירות הבורסה התוכניתיות של ריפל לא היו. שוורץ רואה בדחייה החלקית הזו ראיה לכך שבית המשפט צמצם את התיאוריה הרחבה יותר של הסוכנות.
המחלוקת הזו נותרת מרכזית למורשת התיק. בתי משפט עתידיים שיחילו את ההיגיון שבפסיקת ריפל יסייעו לקבוע האם ההחלטה מובנת בעיקר כניתוח תלוי-עסקה או כדחייה רחבה יותר של ניסיון ה-SEC לקשור קונים בבורסות למאמציה המתמשכים של ריפל.
מאמר זה תורגם מאנגלית באמצעות בינה מלאכותית. הגרסה המקורית באנגלית היא המקור הקובע; תרגומים אוטומטיים עשויים להכיל אי-דיוקים, במיוחד במונחים משפטיים ורגולטוריים.
