בניוזלטר האסטרטגיה ההשקעתית האחרון שלה, לין אלדן טוענת שהבנק הפדרלי חזר בשקט להרחבת המאזן, לקראת מה שהיא מכנה “הדפסה הדרגתית” במקום חזרה דרמטית לתמריצים מימי המשבר.
Lyn Alden: הספר החדש של הפד הוא כסף איטי, לא שוק תרפי

הניתוח האחרון של אלדן מפרק את הפיבוט במאזן הבנק הפדרלי ומה שיבוא אחריו
על פי לין אלדן בהודעת מחקר שהתפרסמה ביום ראשון, המהלך של הבנק הפדרלי מהפחתת המאזן לטווח ארוך מתמקד פחות בחילוץ כלכלי ויותר בתשתית. אלדן מסבירה שמחסורים בנזילות בשווקי המימון הלילי אילצו את הבנק הפדרלי להתחיל ברכישות ניהול רזרבות כדי לשמור על שליטה בריביות לטווח קצר.
לין אלדן מדגישה שזו אינה חזרה להקלות כמותיות קלאסיות. במקום זאת, הבנק הפדרלי רוכש ניירות ערך אוצר לטווח קצר כדי לשמור על “שפע” רזרבות בנקאיות, הבחנה טכנית שיש לה פחות חשיבות במציאות מאשר על הנייר. כמו שאלדן אומרת, שמפניה או יין מבעבע, זה עדיין מגיע מאותה בקבוק.

בניתוח שלה, אלדן מפרטת רכישות חודשיות צפויות שמתחילות סביב 40 מיליארד דולר עד עונת המסים, לפני שהן מתייצבות על כ-20 עד 25 מיליארד דולר לחודש. במהלך 2026, זה מצביע על גידול במאזן בטווח של 220 עד 375 מיליארד דולר – לא נפיצה במיוחד לפי התקנים ההיסטוריים.
אלדן מקשורת את המספרים הללו עם תקופות QE קודמות, ומציינת שאפילו הרחבה של 750 מיליארד דולר תייצג עלייה באחוז חד ספרתי נמוך ביחס למאזן של 6.5 טריליון דולר כיום. לדעתה, “הדפסות גדולות” דורשות כעת תנועות של טריליוני דולרים, לא התאמות אינקרמנטליות.
לין אלדן גם מחברת את פעולות הבנק הפדרלי למגמות מבניות בהפקדות הבנקאות ובגרעונות הפיסקליים. עם הפקדות בארה”ב שגדלות במאות מיליארדים מדי שנה, אלדן טוענת שהבנק הפדרלי מוכרח להרחיב את הרזרבות כדי לעמוד בקצב של המערכת שהוא מפעיל.
מעבר לארה”ב, אלדן מקדישה תשומת לב משמעותית לתשואות האג”ח העולות ביפן. בעוד שדיבור ברשתות החברתיות מצביע על אסון קרוב, לין אלדן סותרת ומסבירה שהבעלות של הבנק המרכזי ביפן על אג”ח ממשלתיות מגבילה את הסיכון המערכתי, אפילו כאשר התשואות עולות.
עדיין, אלדן מזהירה שיפן ניצבת מול תחרות בלתי נוחה בין עלויות ריבית יותר גבוהות להחלשות המטבע. שליטה בעקומת התשואות, היא מציינת, יכולה להגביל עלויות מימון אך מסתכנת בדפלציה נוספת של היין — נושא רגיש יותר בשל מחירי האנרגיה והאינפלציה הביתית.
מנקודת מבט של הקצאת נכסים, לין אלדן מציגה את “ההדפסה ההדרגתית” כתומכת במידה מועטה בנכסים נדירים וכמראה פגיע פחות לדולר. היא טוענת שהרקע הזה מסייע בהסברת העניין המתמשך בזהב ובביטקוין, אפילו ללא הכרזות תמריצים בחדשות הראשיות.
גם לקריאה: סיילור קונה שוב: אסטרטגיה מוסיפה 1,142 ביטקוין כאשר ההפסדים על הנייר עולים על 5 מיליארד דולר
אלדן מזהירה, עם זאת, שלא כל עסקאות המחסור מציעות את אותו א-סימטרי שהן פעם עשו. מתכות יקרות, היא מציינת, התרגמו מחדש ממתחתערך לערך הוגן יותר, מה שהופך את האיזון מחדש למשמעותי יותר מהמרדף אחרי תנופה.
בסופו של דבר, מחקר של לין אלדן מציע שהעידן של זעזועים פוליטיים דרמטיים פינה את מקומו לניהול נזילות שקט ומבני. עבור משקיעים, היא טוענת, המסקנה פחות על תזמון ה”הדפסה הגדולה” ויותר על הבנה למה התרחבות יציבה הפכה לברירת המחדל של המערכת.
שאלות נפוצות ❓
- מה לין אלדן מתכוונת ב”הדפסה הדרגתית”?
לין אלדן משתמשת במונח כדי לתאר הרחבה יציבה של מאזן הבנק הפדרלי שמיועדת לשמור על נזילות, לא כאמצעי חירום. - האם הבנק הפדרלי מבצע שוב הקלות כמותיות, לפי לין אלדן?
אלדן אומרת שלא, ומציינת שהבנק הפדרלי קונה אג”ח לטווח קצר לניהול רזרבות ולא לתמרוץ כלכלי ארוך טווח. - למה לין אלדן מתמקדת ביפן בדו”ח הזה?
לין אלדן מדגישה את העלייה בתשואות האג”ח ביפן ככתבת מקרה כיצד מדינות חובותיות רבות מתמודדות עם לחץ מוניטרי. - כיצד לין אלדן רואה את ביטקוין בסביבה זו?
אלדן ממשיכה לראות את ביטקוין כנכס נדיר שמרוויח מהרחבה מוניטרית הדרגתית ולחצים פיסקליים לטווח ארוך.














