הסנאטורית אליזבת וורן השיקה עוד התקפה על המטבעות הקריפטוגרפיים, הפעם במיקוד על דיוויד סאקס, צאר הקריפטו שמונה על ידי הנשיא טראמפ, עם האשמות שחושפות יותר על עוינותה לשווקים חופשיים מאשר דאגה אמיתית לאתיקה.
פחד השמאל מחופש כלכלי: מכתבה של אליזבת וורן לדייויד סאקס
מאמר זה פורסם לפני יותר משנה. חלק מהמידע עשוי לא להיות עדכני.

ניסיון נוסף של אליזבת וורן לערער את המיזם החופשי
במכתב שכתבה לדיוויד סאקס, אליזבת וורן (ממפלגת הדמוקרטים-מאסצ’וסטס) מעלה שאלות האם צעדי ממשל טראמפ לייסוד רזרבת קריפטו לאומית והקלה בעול הרגולציות נועדו להעשיר מקורבים על חשבון אזרחי היום-יום. מכתבה מתאר תמונה של עסקאות אפלוליות וניגודי אינטרסים, אך לא מצליח להכיר באמת הרחבה: מטבעות קריפטוגרפיים מציעים חלופה לשליטה ריכוזית ומקדמים בעלות לא משמורתית, משהו שהיא מתנגדת אליו בעקביות.
תלונותיה של וורן מתמקדות בהנחייתו האחרונה של טראמפ להקים רזרבה אסטרטגית לקריפטו בארה”ב, שתכיל מטבעות קריפטוגרפיים נבחרים, כולל ביטקוין ואתריום. לטענת וורן, היוזמה היא תוכנית מחושבת שתיטיב עם משקיעים עשירים. יחד עם זאת, היא מתעלמת מהעובדה שהקריפטו הוא מטבעו מבוזר – ערכו נקבע לא על ידי צו ממשלתי אלא על ידי החלפה מרצון. במקום לפחד מהשחרור הכלכלי, וורן מחפשת לכלוא נכסים דיגיטליים תחת עינוג של פיקוח בירוקרטי כבד, כפי שנראה תחת ממשל ביידן.
וורן גם מותחת ביקורת על החלטת ה-SEC לוותר על פעולות אכיפה נגד Coinbase ולהקל ברגולציה סביב מטבעות מם, תוך התייחסות לרווחים הפוטנציאליים של אזרחים פרטיים במקום להכיר בהסרת חסמים שמוטלים על ידי הממשלה לחדשנות. זו מהות הפילוסופיה של וורן: אמונה שההצלחה הכלכלית צריכה להיות נתונה לפיקוח, שאין לבטוח בחירותם של פרטים לנהל את הבחירות הפיננסיות שלהם, ורק המדינה צריכה להחליט מיהם הזוכים והמפסידים.
בלב מכתבה של וורן קיימת אי הבנה יסודית – או עיוות מכוון – לגבי כיצד עושר נוצר. שווקים חופשיים, ולא התערבות ממשלתית, הם שמניעים שגשוג. מטבעות קריפטוגרפיים אינם זכות מגובה ממשלה אלא פריצת דרך טכנולוגית המאפשרת עצמאות כלכלית. עבור וורן, עם זאת, כל שוק שאינו בשליטתה הוא חשוד מעיקרו.
ההתקפותיה המתמשכות של וורן על קריפטו אינן נוגעות לאתיקה; מדובר בשליטה. על ידי הטלת ספק בהיסטוריה הפיננסית של סאקס ודרישת גילויים, היא מחפשת לערער על הלגיטימציה של אלו התומכים בחירות פיננסית. אך העימות האמיתי אינו אחד של אינטרס – הוא אחד של פילוסופיה. האם אמריקה תחבק את החדשנות והבחירה האישית, או שהיא תיכנע ליד הכבדה של הרגולציה הלא-מוסרית של הדמוקרטים?














