מדינות עם חוב גבוה בוחנות את רווחי רזרבות הזהב למימון, מסמך מבנק הפדרל ריזרב מראה

קיים תקדים עולמי לשימוש בערך החבוי של עתודות זהב, אומר הפד

הערה שפורסמה לאחרונה על ידי מועצת הבנק הפדרלי, שנכתבה על ידי הכלכלן קולין ווייס, מפרטת את השימוש הבינלאומי הנדיר בטקטיקה זו במהלך שלושת העשורים האחרונים. רק חמש מדינות – גרמניה, איטליה, לבנון, קורסאו וסנט מרטין, ודרום אפריקה – ניצלו “רווחי הערכה מחדש” מזהב או מטבעות זרים מאז אמצע שנות ה-90.

התהליך כרוך בשינוי אופן הערכת עתודות הזהב בספרי החשבונות של הבנק המרכזי. רבים מהבנקים המרכזיים, כולל הבנק הפדרלי האמריקאי, עדיין מעריכים את הזהב שלהם על פי המחיר ההיסטורי ששולם לפני עשרות שנים – לעיתים קרובות הרבה מתחת לערך השוק הנוכחי. לדוגמה, הזהב האמריקאי מוערך במחיר חוקי של $42.22 לאונקיית טרוי, בעוד שהמחיר בשוק קרוב ל-$3,300.

הערכת הזהב למחיר השוק הנוכחי יוצרת רווח לא ממומש גדול על הנייר. ממשלות או בנקים מרכזיים יכולים להעביר רווחים אלה כדי לייצר כספים שמישים, ללא מכירת הזהב באופן פיזי. חשבו על זה כמו להגדיל את הערכת הערך של הבית שלכם בהצהרת הערך נטו האישי שלכם – זה יוצר “הון נייר” שאפשר ללוות כנגדו, אך לא מכרתם את הבית.

ווייס מציין שהרעיון הזה “הועלה לאחרונה בארה”ב ובבלגיה”, כלומר קובעי מדיניות הציבור דנו בו כאופציה פוטנציאלית. בלגיה יישמה גרסה בקנה מידה קטן ב-2024, מכרה קצת זהב למימון ההגנה. ההצעות בארה”ב כוללות הערכת מחודשת של עתודותיה הענקיות של 261.5 מיליון אונקיות, פוטנציאל לשחרור כספים השווים לכ-3% מהתמ”ג.

הדו”ח מסביר כי בנקים מרכזיים, כמו אלה באיטליה ובקורסאו/סנט מרטין, השתמשו ברווחים אלה לכיסוי הפסדיהם התפעוליים. ממשלות מרכזיות, כמו דרום אפריקה (2024), לבנון (2002) וגרמניה (הצעה ב-1997), השתמשו בהם לפרעון חוב קיים, לעיתים במהלך מצבים כלכליים קשים.

עם זאת, ההערות של הפד מדגישות מגבלות משמעותיות. הסכומים שנוצרו היו בדרך כלל קטנים יחסית לתמ”ג, למעט בלבנון (11%). באופן קריטי, ווייס מצא שהערכות המחודשות הללו סיפקו רק הקלה זמנית ו”עשויות לא לפתור אתגרים מבניים רחבים יותר”. היחס חוב-תמ”ג של לבנון המשיך לעלות למרות המהלך. התוכנית של גרמניה ב-1997 נתקלה בהתנגדות עזה והצטמצמה.