קרב שיעורי הריבית: טראמפ נגד פאוול, מאסי נגד הפדרל ריזרב

טראמפ תוקף את הפדרל ריזרב כשהמדינה מדורגת במקום ה-35 בריבית הגלובלית

הנשיא דונלד טראמפ שוב פעם מכוון לפדרל ריזרב וליו”ר שלו, ג’רום פאוול, הפעם מאשים אותו בכך שגרם למדינה להפסיד טריליונים על ידי סירוב להוריד את הריבית. “הוא בחור טיפש, ושונא טראמפ ברור,” אמר טראמפ בהצהרה ביוני שפורסמה על Truth Social לצד תרשים ריבית גלובלית שמבליט את הריבית הגבוהה יחסית של הפדרל ריזרב.

מוקדם יותר השבוע, לפני שטראמפ ירה את הערותיו האחרונות, הפדרל ריזרב בחר לשמור את הריבית כפי שהן. למרות שלוש הפחתות ריבית בסוף 2024, ריבית הקרנות הפדרלית נשארת יציבה בין 4.25% ל-4.50% מאז דצמבר 2024, וממקמת את ארצות הברית במקום ה-35 בעולם בדרוג ריביות הבנקים המרכזיים. טראמפ טען שהפחתת הריבית ל-1%–2% תוכל “לחסוך לארצות הברית עד טריליון דולר לשנה.”

בעוד שהרטוריקה של טראמפ כוונה ישירות לפאוול, חבר הקונגרס תומאס מאסי התייחס לנושא מנקודת מבט מוסדית רחבה יותר, וסבר שהפדרל ריזרב איבד בפועל את עצמאותו בגלל הוצאות קונגרס בלתי מרוסנות. “מנה של מציאות: הקונגרס מוציא, מדפיס ומלווה כל כך הרבה עד שהפדרל ריזרב איבד את היכולת לקבוע את הריביות,” כתב מאסי ב-X.

מאסי הוסיף:

היה זמן נהדר לסיים את הפדרל ריזרב.

במרץ 2025, מאסי הציג מחדש את החוק H.R. 1846, חוק ביטול מועצת הפדרל ריזרב, שמבקש לפרק את הבנק המרכזי לחלוטין. החוק מציע לבטל את חוק הפדרל ריזרב מ-1913 ולהעביר את נכסי הפדרל ריזרב אל הקופה.

מאסי, כלכלנים וניתוחים עולמיים התומכים בדעה זו טוענים כי המניפולציה של הבנק המרכזי בריביות מעוותת את הסימנים הכלכליים, מעודדת אינפלציה ומרכזת כוח פיננסי על חשבון הציבור. מנקודת מבט של כסף קשה, מעשיו של הפדרל לייצור חוב ולהגדרות ריבית מאפשרים הימור מוסרי מערכתי ופוגעים בכוח הקנייה של הדולר האמריקני.

למרות שפאוול עמד בלחץ פוליטי לאחרונה, שמר על ריביות יציבות עקב חששות מפני אינפלציה, מבקרים טוענים שהפדרל ריזרב הולך ומאבד את יכולתו ליישב את מטרותיו המוניטריות עם המציאות הפיסקלית. עלויות שירות החוב העולות הקשורות לריביות גבוהות מבליטות את המתח הזה.

מנקודת מבט של כלכלה אוסטרית קלאסית, הרעיון שרשות מרכזית צריכה להתערב במחיר ההלוואות — או המכונה ריבית — אינו תואם כלל עם שוק חופשי וולונטרי אמיתי. כפיית ריביות נמוכות ממה שהחסכונות האמיתיים היו מכתיבים מנתקת את הקשר הטבעי בין חסכונות למשקיעים, מסובבת את גלגלי הכלכלה ופורצת את הדרך לאותן ספירלות בום-באסט מוכרות מכדי.

דחיפה בלתי פוסקת להורדת ריביות, בין אם היא מגיעה מהבית הלבן או מוול סטריט, מראה כמה המערכת מחוברת למניפולציות מוניטריות במקום לתת לשווקים לעשות את עבודתם. טראמפ כולו בעד הלוואות זולות. מאסי במסע לתת לכספים ושווקים לנשום בלי התערבות מרכזית. כל אחד בדרכו מסמן את ההשלכות של מעורבות מוניטרית מלמעלה — משחק שליטה שמתרסק לנגד עינינו.

כשהם חופרים עמוק יותר, גישה זו טוענת שבכלל נוכחותו של הפדרל ריזרב מסווה ומאפשרת את ההתמכרות של הקונגרס לבזבוז יתר. בלי הפדרל שם להדפיס כסף חדש ולקנות את החוב, המחוקקים היו פוגשים את הקיר החזק של המציאות הכלכלית. מה שאנחנו רואים כעת — משיכת חבל בין פוליטיקאים המרדפים אחרי כסף קל וסוג בנק מרכזי שחושש להפעיל את מכונת הדפוס — הוא הכאוס הטבעי של מערכת הבנויה על הבטחות נייר, שליטה מונופולית, ומחשבה משאלת.

כפי שרבים טענו, כמו הכלכלן האמריקאי, התאורטיקן החברתי והסופר תומאס סוול, התיקון אינו גרסה טובה יותר של המערכת הזו — זה תהליך הפסקתה לחלוטין.