ה-SEC וה-CFTC מזרזות מסלול מהיר לפיקוח על קריפטו בארה״ב באמצעות כללי פרשנות כדי לעקוף הליך חקיקה רגולטורי ממושך

נקודות עיקריות:

• משרד האחריות הממשלתית (GAO) מדגיש כללי קריפטו במסלול מהיר, ומגביר את המומנטום בשווקים.
• ה-SEC וה-CFTC פועלים במהירות בגישה פרשנית, ומפחיתים חיכוך להתרחבות נכסים דיגיטליים.
• מסגרת הקריפטו מאותתת על חסמי כניסה נמוכים יותר למנפיקים, ותומכת באימוץ רחב יותר וביכולת התרחבות.

רגולטורים מאיצים את הפיקוח על קריפטו באמצעות כללים פרשניים

סקירה של משרד האחריות הממשלתית (GAO) מבהירה כיצד רגולטורים בארה״ב מקדמים מדיניות קריפטו תוך הימנעות מהבעת עמדה על הכלל עצמו. ה-GAO, גוף פיקוח של הקונגרס, פרסם את הדוח שלו על כלל משותף של הוועדה למסחר בחוזים עתידיים על סחורות (CFTC) ושל רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC) ב-8 באפריל. הדוח מאשר את המסלול הפרוצדורלי ששימש ליישום הכלל, ומספק תובנה לגבי אסטרטגיית הרגולציה ולא לגבי יעילות המדיניות בשווקי נכסים דיגיטליים.

המסמך מבהיר כי הסוכנויות מסגרו את הכלל כאמצעי פרשני, דבר שהוא מרכזי להבנת אופן השקתו. בדוח נכתב:

״כלל זה מספק פרשנות להגדרה של ‘נייר ערך’ כפי שהיא חלה על נכסי קריפטו.״

סיווג זה קובע אילו דרישות משפטיות חלות ואילו ניתן לעקוף. באמצעות תיעוד המסגור הזה, ה-GAO מאשר שהרגולטורים בחרו במסלול מהיר יותר ובעל חיכוך נמוך יותר כדי להציג הנחיות קריפטו בתוך מבני החוק הקיימים של דיני ניירות ערך.

בחירה זו אפשרה ל-SEC ול-CFTC להימנע מהליכים סטנדרטיים הקשורים לכללים פיננסיים משמעותיים. הדוח מציין: ״הסוכנויות קבעו כי הפרשנות בכלל זה יכולה להיכנס לתוקף באופן מיידי בהתאם ל-5 U.S.C. § 808(2) משום שמדובר בכלל פרשני ולפיכך הוא פטור מדרישות ההודעה והתגובה (notice and comment) של חוק סדרי המינהל (Administrative Procedure Act).״ סעיף 808(2) הוא הוראה במסגרת חוק הביקורת הקונגרסית (Congressional Review Act) המתירה יישום מיידי של כללים מסוימים כאשר סוכנויות מצדיקות עקיפת עיכובים. ה-GAO גם תיעד:

״בהגשתן אלינו ציינו הסוכנויות כי לא פרסמו כלל מוצע ולא ביקשו הערות מהציבור.״

עבור משתתפי השוק, הדבר מאותת על העדפה רגולטורית למהירות ובהירות על פני התייעצות ממושכת.

ה-GAO מדגיש מהירות על פני תהליך באסטרטגיית קביעת כללי הקריפטו

הדוח גם מדגיש כיצד רגולטורים מציגים את ההשפעה הכלכלית של הכלל מבלי לתמוך בה בניתוח פורמלי. לפי ה-GAO, הסוכנויות טענו שהמסגרת ״צריכה להפחית עלויות עבור מנפיקים של ניירות ערך דיגיטליים ושל ניירות ערך הקשורים לנכסי קריפטו.״

במקביל, הן ציינו שלא נדרש ניתוח עלות-תועלת. הדבר משקף דפוס רחב יותר בפיקוח על קריפטו, שבו הנחיה פרשנית מקדמת יעדי מדיניות תוך צמצום חובות פרוצדורליות. תפקידו של ה-GAO הוא לתעד טענות אלו לצורך שקיפות מול הקונגרס, ולא לאמת אותן.

בסופו של דבר, סקירת ה-GAO מתפקדת כנקודת בקרה פרוצדורלית שמעדכנת את הקונגרס ובו בזמן מאותתת כיצד הרגולטורים בונים את מדיניות הקריפטו. צוין כי הסוכנויות מסווגות נכסי קריפטו לקטגוריות ״בהתבסס על המאפיינים, השימושים והתפקודים שלהם.״ מסגרת זו מרמזת על גישה שיטתית להתאמת נכסים דיגיטליים לדיני ניירות ערך. אף שהדוח אינו מעריך את היעילות, הוא מאשר שסוכנויות בארה״ב משתמשות בסמכות פרשנית כדי להאיץ קביעת כללי קריפטו — מגמה שסביר שתעצב את מבנה השוק בהמשך.