סיטדל סקיוריטיז מערערת על התזה של צ'יטריני בנושא "משבר המודיעין הגלובלי"

האם ה-AI נהיית טוב מדי? לסיטאדל יש פרשנות אחרת

נכתב בידי אנליסט המאקרו הגלובלי פרנק פלייט, התגובה של חברת עשיית השוק למזכר של Citrini Research מתחילה בעובדות של ההווה ולא בבדיון עתידי. נכון ל-2026, שיעור האבטלה עומד על 4.28%, הוצאות הון על AI מסתכמות בכ-2% מהתמ”ג — כ-650 מיליארד דולר — וכמעט 2,800 מרכזי נתונים מתוכננים ברחבי ארה”ב, לפי נתוני החברה. במקביל, מודעות דרושים למהנדסי תוכנה עלו ב-11% משנה לשנה.

לקוראים שאינם מכירים את Citadel Securities, החברה היא אחת מספקיות הנזילות הגדולות ביותר בשווקים הגלובליים, פעילה במניות, אופציות ואג”ח. היא פועלת בנפרד מקרן הגידור Citadel, אף שלשתיהן קשרים היסטוריים למייסד קן גריפין. כש-Citadel Securities מדברת, היא עושה זאת מנקודת מבט המושרשת בנתוני מאקרו ובתשתיות השוק.

הביקורת של פלייט מתמקדת במה שהוא מכנה קפיצה בטוחה-מדי מאפשרות טכנולוגית לבלתי-נמנעות כלכלית. בעוד שחוזים מתקשים באופן שגרתי לנבא את צמיחת השכר אפילו חודשיים קדימה, הוא כותב, ישנם כעת פרשנים הטוענים שהם רואים את “המסלול העתידי של הרס התעסוקה” בבהירות יוצאת דופן על בסיס פוסט היפותטי ב-Substack.

החברה תיארה בעבר את דינמיקת הוצאות ההון על AI בטווח הקצר כאינפלציונית, ולא דפלציונית. אך לב ההפרכה נמצא במקום אחר: מהירות הדיפוזיה. נרטיב ההדחקה, כך טוענת סיטאדל, נשען על ההנחה שאימוץ ה-AI יואץ בקצב מסחרר. פלייט מצהיר:

“נרטיב הניתוק המיידי מתווכים נשען על מהירות הדיפוזיה.”

אז מה מראים הנתונים? בהסתמך על סקר האוכלוסייה בזמן אמת של הפד של סנט לואיס, החברה מציינת כי אף ששימוש ב-AI גנרטיבי גדל, נתוני התדירות מספרים סיפור מדוד יותר. אם ה-AI היה על סף החלפת פלחים רחבים של כוח העבודה, שימוש יומיומי לצורכי עבודה היה ככל הנראה מציג נקודת מפנה חדה. במקום זאת, הנתונים נראים יציבים יחסית.

האסטרטג של סיטאדל ממסגר את הוויכוח הרחב כשגיאת קטגוריה: טכנולוגיה רקורסיבית אינה מבטיחה אימוץ רקורסיבי. מערכות AI עשויות לשפר את עצמן, אך פריסה כלכלית היסטורית נוטה לעקוב אחר עקומת S. אימוץ מוקדם איטי ויקר, אחר כך הוא מואץ כאשר התשתית מבשילה, לפני שהוא מתייצב כאשר עלויות אינטגרציה, רגולציה ותשואות שוליות פוחתות מופיעות.

השווקים, טוענת החברה, נוטים להשליך את שלב ההאצה אל העתיד ללא סוף. ההיסטוריה מרמזת אחרת. שינוי ארגוני יקר, מסגרות רגולטוריות מתפתחות והרווחים השוליים מצטמצמים לאורך זמן. אימוץ איטי יותר, בתורו, מפחית את ההסתברות להדחקה פתאומית.

“שווקים לעיתים קרובות משליכים את שלב ההאצה בצורה ליניארית אך ההיסטוריה מרמזת שקצב האימוץ מתייצב שכן אינטגרציה ארגונית יקרה, רגולציה מופיעה וקיימות תשואות שוליות פוחתות בפריסה הכלכלית,” מציינת ההפרכה של פלייט לניסוי התחזית של Citrini.

מגבלה נוספת שכמעט ואינה נדונה בנרטיבים דיסטופיים היא עוצמת החישוב. אימון והרצה (inference) דורשים קיבולת עצומה של מוליכים למחצה, מרכזי נתונים ואנרגיה. אוטומציה מלאה של עבודה משרדית תדרוש חישוב בסדרי גודל מעבר לניצול הנוכחי. אם הביקוש לחישוב מזנק, העלות השולית שלו עולה. אם עלות זו תעלה על העלות השולית של עבודה אנושית עבור משימות מסוימות, ההחלפה נבלמת. הכבידה הכלכלית חוזרת ומכתיבה את התנאים.

פלייט מתייחס גם לחשבונאות המאקרו שבמרכז התזה של Citrini. אוטומציה מונעת-AI היא, ביסודה, זעזוע פריון. זעזועי פריון הם זעזועי היצע חיוביים: הם מורידים עלויות שוליות ומרחיבים את התוצר הפוטנציאלי. היסטורית — מכוח הקיטור ועד המחשוב — שינויים כאלה העלו את ההכנסות הריאליות לאורך זמן.

טיעון הנגד טוען שה-AI שונה משום שהוא מדיח ישירות הכנסות מעבודה, ובכך מדכא ביקוש. סיטאדל משיבה עם זהות ההכנסה הלאומית: אם התפוקה עולה והתמ”ג הריאלי גדל, רכיב כלשהו של הביקוש — צריכה, השקעה, הוצאות ממשלה או יצוא נטו — חייב גם הוא לגדול. תרחיש שבו הפריון מטפס בעוד שהביקוש המצרפי קורס והתפוקה הנמדדת עולה, מותח את ההיגיון החשבונאי עד קצה גבולו.

הקמת עסקים חדשים מוסיפה עומק לדיון. נתונים מלשכת מפקד האוכלוסין של ארה”ב מצביעים על התרחבות מהירה בבקשות להקמת עסקים חדשים. להכנסות הון עשויה להיות נטייה נמוכה יותר לצרוך מאשר להכנסות משכר, אך הן אינן נעלמות אל תוך חור שחור. רווחים יכולים להיות מושקעים מחדש, מחולקים, ממוסים או נצרכים.

בלב שאלת ההדחקה נמצאת אלסטיות ההחלפה — הקלות שבה חברות יכולות להחליף עבודה בהון. אם אלסטיות זו גבוהה מאוד, חלקה של העבודה בהכנסה עשוי להצטמצם. אך גם אז, מדינות דמוקרטיות ככל הנראה יסתגלו באמצעות צעדים פיסקאליים ורגולטוריים. נוסף על כך, סיטאדל מציינת כי מעקב התעסוקה הנוכחי מצביע על שיפור במדדים צופי-פני-עתיד, כאשר בניית מרכזי נתונים ל-AI תורמת לגיוס עובדים בענף הבנייה.

פלייט מציין:

“יש מעט עדויות לשיבוש מצד AI בנתוני שוק העבודה נכון להיום. למעשה, הרכיבים צופי-העתיד במעקב שוק העבודה שלנו השתפרו ובניית מרכזי נתונים ל-AI נראית כמניעה עלייה בגיוס בענף הבנייה.”

הכלכלה, טוען פלייט, מורכבת מאינספור משימות — פיזיות, יחסיות, רגולטוריות ופיקוחיות — שיקר או קשה לבצע בהן אוטומציה. גם אוטומציה קוגניטיבית נתקלת במגבלות של תיאום ואחריות משפטית. לכן סביר יותר, הוא מציע, שה-AI ישלים את העבודה האנושית בתחומים רבים במקום למחוק אותה.

כדי להמחיש את טענתו, פלייט מזכיר את מאמרו של ג’ון מיינרד קיינס מ-1930 שחזה שבוע עבודה של 15 שעות במאה ה-21. הפריון אכן זינק. אך במקום לפרוש מהעבודה בהמוניהם, חברות צרכו יותר. העדפות השתנו, תעשיות חדשות נוצרו ורצונות אנושיים התבררו כאלסטיים.

לסיום, סיטאדל מציבה רף גבוה למימוש התרחיש הדיסטופי. הוא ידרוש אימוץ מהיר, החלפת עבודה כמעט מלאה, היעדר תגובה פיסקאלית, ספיגת השקעות מוגבלת וסקיילינג חישובי בלתי מוגבל — הכול בבת אחת. במאה השנים האחרונות, גלי טכנולוגיה לא חיסלו את העבודה ולא יצרו צמיחה דוהרת; הם ברובם תמכו בהתרחבות מגמתית ארוכת טווח סביב 2%.

עבור Citadel Securities, הדיון על AI אינו על פנטזיות אקספוננציאליות. הוא על אלסטיות החלפה, תגובה מוסדית והיכולת המתמשכת של הביקוש האנושי להמציא את עצמו מחדש.

שאלות נפוצות 🤖

• מה טענה Citadel Securities בהפרכה שלה?
  החברה טוענת שנתוני שוק העבודה הנוכחיים ומגמות אימוץ ה-AI אינם תומכים בהדחקה המונית קרובה של עובדי צווארון לבן.
• מי היא Citadel Securities?
  זו אחת מעושות השוק הגדולות בעולם, המספקת נזילות בשווקי מניות, אופציות ואג”ח.
• האם סיטאדל מאמינה ש-AI דפלציוני או אינפלציוני?
  החברה אמרה שדינמיקת הוצאות ההון על AI בטווח הקצר נראית אינפלציונית ולא מצמצמת.
• מהי אלסטיות החלפה בוויכוח על AI?
  זה מתייחס לקלות שבה חברות יכולות להחליף עבודה אנושית בהון AI ללא עליות עלות משמעותיות.